נחתנו בנמל התעופה של ליובליאנה וגם חזרנו ממנו.

היינו אשתי ואני 7 לילות בסלובניה וקרואטיה. המטרה העיקרית הייתה שמורת הטבע פליטוויצה בצפון קרואטיה.
תכננתי לנחות בזאגרב ולהגיע ברכב שכור עד לדוברובניק בדרום. להפתעתי, בסוכות 2018 לא מצאתי טיסה מתאימה. מה שכן מצאתי זו טיסה לליובליאנה הלוך חזור, דהיינו, סלובניה, ואני לא מתחרט על כך. בסלובניה יש אתרים יוצאי דופן ומיוחדים.

כאמור, נחתנו בליובליאנה בשעה שמונה בערב, לקחנו רכב שכור (ששכרתי מבעוד מועד) בשדה התעופה ומשם יצאנו ישירות למלון פארק לצד אגם בלד, למשך 3 לילות, מרחק 40 דקות נסיעה.
היות ושמעתי כי האגם יוצא דופן ביופיו, רציתי מלון על שפת האגם, לקום בבוקר ולשטוף את העיניים, ואכן כן, זה קרה.
שלמתי לא מעט עבור רצון זה. המלון לא רע בכלל. ניתן לשכור דירות לא על החוף ברבע מחיר.

את היום הראשון הקדשנו לטיולים בסביבתו הקרובה של האגם.

בתחילה נסענו לערוץ וינטגאר, מרחק נסיעה 20 דקות מהאגם של נהר הרדובנה, בקטע הקניוני, שוצף ויוצר בדרכו מפלים קטנים ובריכות, ובסופו מפל וגשר אבן גדול מעל הנחל. הדרך כולה עוברת על גשרי עץ ושבילים על קירות הקניון. הולכים הלוך חזור כשעתיים-שלוש בהליכה נינוחה. מומלץ מאוד. משם נסענו לטירה היושבת על מצוק רם 140 מטר מעל האגם, משם נשקף נוף יפה שלו , ולאחר מכן המשכנו ברכב מסביב לאגם בקטע האפשרי – מהעיירה בלד עד קצת אחרי האי (אתר קמפינג), חזרנו לחניית המלון ויצאנו להליכה בקטע הנגדי, מהמלון ,מתחת למצוק הלבן של הטירה, לכיוון האי. הלכנו בשבילים, הכל דשא ירוק ופרחים, בין עצים על שפת האגם משך שעתיים שלוש. פשוט מקסים, מרגיע, חגיגה לעיניים כאילו שהולכים בסרט מצוייר. אורכו של האגם כ-2 ק"מ ורוחבו בין 500 ל-1000 מטר. אם הייתי יכול הייתי נשאר שם חודש שלם, בשלווה הקסומה הזאת לניקוי הראש והנפש. בקיצור-פנינה של מקום!

את היום השני הקדשנו לסיבוב היקפי בפארק הלאומי טריגלאב

שזהו האזור ההררי הגבוה של סלובניה ונמצא בצפון המדינה בסמוך לגבול האוסטרי שהוא למעשה שלוחה של הרי האלפים.
תחילה נסענו לאגם בוהיני המקסים. עצרנו בריבצ'ז לאז בקצה האגם והלכנו משך כשעה בשבילים בצידו הימני. ישבנו בבית קפה קטן על שפתו ושאפנו לקרבנו את הרוגע. לא השתהינו יותר שם היות והמסלול ההיקפי בשמורה וחזרה לבלד לוקח כ-4.5 שעות נסיעה נטו. נסענו דרך טולמין, קובאריד, מעבר ההרים ורשיץ' לקראת סופו של המסלול, יפה כמו המעברים בדולומיטים למי שמכיר, אבל בסיכומו של דבר למי שהיה כבר בשוויץ, אוסטריה, דולומיטים, פירנאים וכו', אין הטריגלאב יכול להתחרות בם. על אגם בוהיני וסביבתו אין לוותר, אך מי שקצר בזמן יכול לוותר על השאר.

ביומו השלישי של הטיול נפרדנו בצער רב מבלד

נסענו כשעה לליובליאנה, ובקרנו שם כ-4 שעות. זה מספיק. ראינו הכל. מקום מאוד נחמד והכל שם מרוכז-הגשר המשולש, הכיכרות, הנהר, הטירה. משם המשכנו דרומה, חצינו את הגבול לקרואטיה, כשמגמת פנינו-אגמי פליטוויצה. יש לשים לב כי המטבע בקרואטיה אינה יורו כמו בסלובניה שבכללה יותר מערבית ומודרנית באופיה מקרואטיה (ממה שראיתי), אלא קונה (בערך חצי שקל) ורצוי להצטייד בכמות מספקת כבר בסלובניה.
הנסיעה מליובליאנה לפליטוויצה אורכת כשעתיים וחצי דרך האוטוסטרדה העוברת ליד זאגרב אך יתכנו עיכובים במעבר הגבול בין 2 המדינות היות ומחתימים שם דרכונים (מחסום ובודקה). אותי הוייז הוביל דרך דרך צדדית שם כנראה היה פחות עיכוב במעבר הגבול אך בכ"ז במצטבר זה לקח שלוש ורבע שעות. כמובן שגולת הכותרת של הטיול היו אגמי פליטוויצה ולכן תכננתי יום מלא למחרת באתר וכמובן ללון בסביבתו הקרובה שני לילות.

גם כאן הגעתי דרך האתר בוקינג למקום בשם poljanak והפעם לצימר בשם house of nina. מי שהגיע לשם-הפסיד. מי שעדיין לא הגיע-לא הפסיד. שומר נפשו ירחק. כל מה שיכול לא להיות טוב בצימר-יש שם חוץ מהנוף. לדוגמה – הלכתי להתקלח, פתחתי את המים, סגרתי את העיניים, חפפתי את הראש ואחרי דקה אני שומע את אשתי צועקת: "יש הצפה"! מסתבר שהביוב במקלחת היה סתום והמים הציפו את המקלחת ויצאו לחדר השינה, סגרתי את המים ורציתי להתנגב-לא היו מגבות גדולות אלא רק מגבות לידיים, וכשהתקשרתי לבעל הבית לעזרה התשובה היתה באנגלית עילגת: מחר בבוקר וטריקת הטלפון! התקלחנו בשלבים: פתחנו 30 שניות את המים, לפני שהציף-סגרנו, חיכינו, פתחנו וכן הלאה. שרדנו את הלילה.

יום רביעי – הטיול בפארק הלאומי אגמי פליטוויצה 

האתר מורכב מ-12 אגמים עליונים ומ-4 אגמים תחתונים שנמצאים האחד מתחת לשני כך שהמים נופלים מהאחד למשניהו בסדרת מפלים לכל רוחב האגם (15 סדרות של מפלים), 16 אגמים הטובלים בעצים וצמחים וסדרה של מסלולים. אם תחברו ביחד את כל שמורות הטבע בצפון, תכפילו פי 100 ופי 10 במדד היופי עדיין לא תגיעו לגן עדן אמיתי זה. כדאי לבחור במסלול H שלפיו נכנסים בשער מ"ס 2, השער הדרומי של השמורה, לוקחים רכבת חשמלית לאגם העליון ביותר שם יורדים ממנה ומתחילים לצעוד במורד האגמים כשכל פעם נגלה בפניך מראה יפה יותר שיסחט מפיך קריאת התפעלות נוספת. בין האגמים העליונים לתחתונים שטים בסירה 30 דקות ואח"כ ממשיכים עד לסוף המסלול ושיאו-המפל הגדול. בסיום יש עליה מסוימת עד לתחנת הרכבת החשמלית המחזירה אתכם ליד שער 2 שם נכנסתם.
הזמן שלוקח-6-7 שעות בהליכה נינוחה, חובה, כדי להינות כמה שיותר, 9 קילומטר. ציון לאתר: 10. לא יכול להיות יותר יפה.
חזרנו בערב ל-house of nina עייפים אך מרוצים והחלטנו לא לתת למקום לשבור אותנו.

יום רביעי – נפרדנו בשמחה מ-house of nina

וכשהחזרנו את המפתחות בקשה מאיתנו בעלת הבית להמליץ על הצימר שלה בבוקינג… החלטנו להיות ישראלים נחמדים ולא להוציא דיבתינו רעה לכן גם לא הוצאנו עליה כלום ונפרדנו לשלום.
נסענו לסלוני (slunj). לא ארחיב, אין שם מה לראות למרות מה שכתוב על המקום.
הגענו לאופטיה ליד ריאקה במפרץ קווארנר, מרחק שעתיים נסיעה, מקום מקסים ורומנטי עם טיילת מרהיבה לאורך הים ומה שהכי מיוחד שם זה שלאורכה שרדו וילות הפאר והמלונות בשלל הצבעים מתקופת המאה ה-19 מהימים בהם שלטה במקום הקיסרות האוסטרו הונגרית הגדולה. לא להפסיד אבל לא נשארו לנו מספיק קונות כדי לקנות גלידה.
עוד 45 דקות נסיעה ואנחנו חוצים חזרה לסלובניה ומגיעים לפורטורוז' ליד החוף לחניית לילה במלון מרקו, מלון מקסים ורומנטי, נגינת פסנתר חרישית בבנין בסיגנון ישן ומסיבי. בחדרים רהיטים ווילונות כבדים ונברשות בסגנון עתיק, שיפור מה ללילה הקודם…

היום החמישי – בחרתי לישון בפורטורוז' כדי להיות קרוב ליעד הבא – עיר הנמל העתיקה פיראן.

כאשר באים מפורטורוז' מדרום,לאחר נסיעה של 7 דקות לאורך הים,מגיעים למגרש חניה משם יוצאות הסעות כל רבע שעה לפיראן אליה אין כניסה עם רכב.
פיראן נמצאת על לשון יבשה צרה וארוכה. בעיירה יש סימטאות צרות ונמל קטן וציורי,והבתים-מתקופת ימי הביניים. עולים גם לגבעה בפסגתה כנסיה ומגדל פעמונים ומשם נשקף מראה נהדר של כל פיראן העתיקה. מקום חובה.
משם, מרחק 40 דקות למערת שקוציאן. יורדים אליה עם מדריך, תחילה ירידה תלולה של 15 דקות עד לפתחה ומשם נכנסים למערה שבתחילתה יש נטיפים וזקיפים, אך יחודה הוא בכך שיש בה חלל תת קרקעי עצום שאורכו כמה מאות מטרים ועומקו 100 מטרים ובקרקעיתו זורם נחל עם מפלים-הכל בתוך הקרקע! במהלך המסלול הכולל מדרגות רבות חולפים אף על גשר בגובה 50 מטר מעל הנחל. הולכים כ-3 ק"מ במערה כאשר בכל אזור שמגיעים המדריך מדליק אורות של הקטע הבא ומכבה את זה שעברנו. המראה בלתי נשכח ומזכיר את המערה בסרט אינדיאנה ג'ונס 2 ואת הקטע המטורף של מרוץ קרוניות הפחם בתוכה.
משם נסענו 30 דקות לחנית הלילה הבאה-postojnska jama hotel. המלון הטוב ביותר ששהינו בו במהלך הטיול, הגם שהיה הרבה יותר זול מהמלון בבלד ומלון חובה לכל מי למתחיל את היום במערה הקרסטית, מערת הנטיפים והזקיפים הגדולה והמרשימה באירופה-מערת פוסטוינה. הגענו בערב וקנינו במלון עצמו כבר כרטיסים לסיור ולשעה שרצינו למחרת.

היום השישי והאחרון – מערת פוסטוינה

ושוב פעם, קחו את מערת הנטיפים שלנו, תכפילו פי כמה שאתם רוצים ועדיין לא תוכלו לדמיין את גודלה ועושרה של מערה זו.
בתחילה נוסעים 5 קילומטרים ברכבת כיסאות כאשר לכל אורך הדרך רואים נטיפים וזקיפים עד אשר מגיעים לאיזור המרכזי היפה ביותר' שם הולכים רגלית כשעה וחצי נינוחה וקלה כאשר עוברים מאולם לאולם של נטיפים וזקיפים מכל הסוגים והמינים ובשלל צבעים (הם כמובן מוארים). חוויה מרגשת. בסוף המסלול מחכה לכם פגישה עם הדג המסתורי פרוטאוס אנגואינוס שדמותו נמכרת בכל מיני וריאציות בדוכני המזכרות בכניסה למערה. נשאיר את זה מסתורי.
ולקינוח-חזרה לכניסה למערה ברכבת הכסאות. משם נסענו לטירת פרדימה – מצודה בפתח מערה, יפה מאוד עם סיפור הסטורי לא פחות מעניין, מרחק 10 דקות נסיעה ממערת פוסטוינה לכן כדאי מאוד לבקר (ויש גם כרטיס משולב לשני האתרים).

הטיסה שלנו חזרה לארץ בערב ונשאר עוד זמן מה ולכן עצרנו פחות או יותר בדרך לשדה התעופה בעיירה שקופיה לוקה לחתימת הטיול בבית הקפה העממי בכיכר מסטני מתחת לעץ העבות באכילת עוגת פיסטוק ופירות יער מופלאה עם כוס קפה (לא חובה).

לסיכום – אתרים מדהימים. מאוד מאוד מאוד נהנינו.